Curse of Strahd

קללתו של סטראד - יומן דמות - רשומה חמישית

אז אם חשבתי לעצמי שהיה לילה מזעזע, מסתבר שהמאורעות עדיין הצליחו להפתיע אותי לרעה.

קמנו בבוקר וגילינו שד"ר פרוסט במקום לישון חצי מהלילה עבד על איזה יצור מעוות שהוא הצליח ליצור בשילוב של קסם מזוויע וטככנולוגיה מקוללת. הוא הציג בפנינו כלוב ובתוכו יצור מגעיל בגודל קוף, עם כנפי עורב, זנב עכבר, גפיים של שממית, וראש חימר כמו של בובה עם עיניים ענקיות וחלולות. ברגע שהגועל הזה ראה אותנו נראה שהוא החליט שאני הקורבן שלו ופלט עלי חומר שחור מסריח שטינף את כולי וגרם לי לרחף באוויר בחוסר שליטה תוך שיש לי בחילות נוראיות. ומר פרוסט (אחרי היצירה הזאת אני חושב שצריך לשלול ממנו את התואר דוקטור) עוד קורא לדבר הזה ברונהילדה. אני אומר לכם שיום אחד הוא יקום ויגלה את הכלוב ריק.

לקח לי מלא זמן אבל הצלחתי לנקות מעט את הבגדים שליוחלק מהריח ואחרי ארוחה קלה החלטנו בהתייעצות עם איסמרק ואירינה לצאת לפונדק ולחנות הציוד בכפר. נקנה שם מה שאפשר לדרך ונצא לכיוון הכפר ואלקי. אחרי שעה וקצת היינו מוכנים עם אוכל לכמה ימים וקצת השלמות ציוד ואז יצאנו לדרך.

בהתחלה עבר די בסדר, התקדמנו בקצב טוב והגענו לגשר שעל הנחל איבליס, ואז פייד בולי החליט שיש יצורים מתחת לעץ בהמשך והם מסתכלים עליו, התקדמנו בזהירות אבל כל מה שמצאנו היו כמה קברים וגופה תלויה על עץ. מוזר.

בהמשך פייד מצא מתחת לאיזה ערימת אבנים שנראתה באופן חשוד מאוד כמו קבר ארנק מטבעות. נשמע לי כמו רעיון ממש גרוע ללכת לשדוד קברים במקום שהמתים יכולים פשוט לבוא אליך בחזרה ולבקש את הכסף שלהם עם ריבית.

כמעט לא היה שילוט בדרך ושעת הצהרים כבר עברה כשלבסוף הבחנו בעמוד בצד הדרך ועליו כמה שלטי הכוונה. היה שם חץ בחזרה לכבר בארוביה שמשם בנו, חץ לכיוון בריכת טסאר שאין לי מושג מה היא, והחץ היחיד שעניין אותי, חץ לכיוון טירת בארוביה אבל גם לכפר ואלקי בכיוון דרום מערב (או משהו כזה, קשה להעריך כיוונים במקום שהשמש תקועה בשמים באותו מקום וגם מוסתרת על ידי ערפילים).

ואז הגענו להתפצלות לצפון ולדרום. ידענו שהטירה היא בצפון אז העדפנו לקחת את ההסתעפות הדרומית. רק שאיכשהו על הדרך המיוערת אחרי שעה בהסתעפות הדרומית חזרנו שוב לפיצול. פייד לקח על עצמו את ההובלה, אבל שוב אחרי כשעה מצאנו את עצמנו שוב בהתפצלות. בולי המומחה בדרכי היער החליט שהוא יודע איפה סטינו מכיוון דרום והציע שנרד שם מהשביל ונמשיך ישר. בלית ברירה הסכמנו איתו. כשהגענו למקום ששם הדרך סוטה בולי נכנס ליער ואמר שיסייר קצת קדימה. לא היתה לנו כל כך סבלנות אז חלקנו מיהרו ליער בעקבותיו. ואז בולי מיהר אלינו בחזרה וטען שבון הכלב מריח פה בסביבה אלף מוזר. מיהרנו חזרה לשביל וראינו את אירינה עומדת ליד אלף חיוור וגבוה והוא אומר לה “טטיאנה בואי עימי”. ניסינו לרוץ כולנו אליה ולהגן עליה אבל הוא הסתובב אלינו, פלט כמה מילים בשפה לא מוכרת.

נראה לי שלא עבר הרבה זמן, אבל פקחתי את העיניים ומצאתי את עצמי שכוב על השביל וכל האחרים סביבי. רק אירנה עמדה שם לבדה ובכתה. תוך שהיא פולטת שהוא ניסה לשכנע אותה לבוא עימו אבל היא עמדה על שלה ולא הסכימה. מסתבר שזה היה הרוזן סטראד בעצמו שבא לקחת אותה, אבל למה הוא קרא לה טטיאנה?

נשברנו. לקחנו את ההתפצלות הצפונית. היום כבר החל להחשיך ואז כשכבר התחלנו לחשוב על מחנה התחלנו לשמוע קולות נגינה וצחוק ושירה. הגענו לקרחת יער ולמחנה של הויסטאני שבעלות הפונדק סיפרו לנו עליו.

זקן המחנה סטנימיר קיבל אותנו בברכה, וידע את שמותינו ומי אנחנו ואפילו מאיפה באנו. הוא סיפר כי מאדאם אווה היא קוראת הגורלות שלהם והיא מספרת להם מה שצריך. הוא הזמין אותנו לפגוש אותה, אבל לא לפני שיארחו אותנו כמנהג הויסטאני.

הצטרפנו ליושבים סביב למדורה תוך כדי שנערות הויסטאני מגישות לנו את מיטב מאכלי חוף החרב בצחקוקים ובפלירטוטים נועזים. קונבאר היה בשמים, זה כל מה שהוא מחפש בדרך כלל, אוכל טוב וחברה נשית. בינתיים אנחנו התחלנו לחקור את סטנימיר מאיפה הוא מכיר את פיירון ואיך הם מגיעים לשם ואיך אנחנו יכולים לחזור הביתה. סטנימיר קרא לנו להסתכל לתוך האש ואמר שזה סיפור ארוך במיוחד וכדאי שנתאזר בסבלנות. עשינו כבקשתו. הוא השליך לתוך האש מעט קטורת ריחנית שערפלה את חושינו ולאט לאט ככל שהעמקנו להביט אל תוך האש נגלו בפנינו תמונות תוך שקולו של סטנימיר מהדהד באוזנינו פורש בפנינו את הסיפור שלהם…

…סוס דוהר. על הסוס רוכב אלף חיוור מאובדן דם. הוא נראה פצוע מאוד. פיצעי קרב. פיצעי מוות. שומעים ברקע צרחות וקריאות מלחמה, אבל הסוס ממשיך לדהור. הרוכב מתנדנד על האוכף ונראה שעומד ליפול בכל רגע. קולות הקרב מתרחקים. הסוס משיך לדהור עד שבשלב כלשהו הרוכב נופל מהאוכב, אבל הסוס ממשיך לדהור אל האופק. הרוכב עדיין מרים את הראש ומתחיל לזחול. נראה שהוא שומע משהו…

וקולו של סטנימיר “ככה הוא הגיע אלינו. אל הויסטאני. פצוע וגוסס. אויביו רודפים אותו מכל כיוון והוא בודד עמוק בלב ארץ אויביו ומבקשי רעתו. אנחנו הצלנו אותנו ושמרנו אותו בחיים. האויבים שלו באו אלינו נושאים עימם את הבטחת הזהב תמורתו, אך הויסטאני לא יבגדו בהכנסת האורחים שלהם. כשהבטחות לא עזרו הם עברו לאיומים ולמתנקשים, אבל אנחנו הגנו עליו עד שהחלים.”

… מחנה ויסטאני. קרונות צוענים במעגל כשבמרכז מדורה מחממת. סטראד עומד ונראה בריא ושלם. הוא מדבר עם הויסטאני ונראה מלא הכרת תודה. אפשר לשמוע קטעי שיחה מקוטעים בהם הוא מבטיח חוב של כבוד לויסטאני והכנסת אורחים ככל שיירצו בממלכתו. רואים אותו לאט לאט מתרחק מהמחנה. הוא מניף את ידיו אל על ונעלם בברקים ובעשן…

סטנימיר ממשיך “וככה אנחנו פה. היחידים שמוזמנים ורצויים בארץ הזאת, בבארוביה. והיחידים שיכולים לעזוב אותה באישורו ובברכתו של האדון סטראד. וכך אנחנו נודדים בין הממלכות השונות מפיירון וחוף החרב ועד מקומות שמעולם לא שמעתם עליהם, אבל תמיד אנחנו יכולים לשוב לפה ולדעת שהאדון סטראד מגן עלינו. ולכן אתם פה, אנחנו צריכים שתהרגו אותו.”

Comments

deepwolf79 deepwolf79

I'm sorry, but we no longer support this web browser. Please upgrade your browser or install Chrome or Firefox to enjoy the full functionality of this site.